העקרון המרכזי שעומד מאחורי הכלים ההתנהגותיים הוא עקרון החשיפה.  

בהפרעות חרדה נוצר מעגל המזין את עצמו בשל תגובות ההימנעות- הילד הנמנע אינו יכול להתרגל למצב המאיים כיוון שהוא נמנע ממנו, מצב היוצר "ניפוח" של הפחד מהמצב בעיני הילד.

בחלק ההתנהגותי של הטיפול נעשה מיפוי של הסיטואציות המפחידות מהן נמנע הילד, תוך יצירת היררכיה של המצבים המאיימים לפי עוצמת החרדה הצפוייה בהם. לאחר מכן, נעשית חשיפה הדרגתית למצבים המאיימים האלו. לאט לאט, מוחו של הילד מתרגל למצבים המאיימים כאשר הוא קולט שהמצבים המפחידים אינם מסוכנים, תהליך אשר קרוי הביטואציה. כך, בהדרגה, הילד נפגש עם המצב המאיים ולומד להתרגל אליו.

 

לעיתים, קשה לילד להתחיל את תהליך החשיפה במציאות ולכן אנו מתחילים אותה בעזרת דמיון מודרך (חושבים על הסיטואציות המפחידות) או באמצעות שימוש בתמונות המדמות את המצב מעורר החרדה.

 

שלב א'- בניית מדרג חשיפה

1. הגדרת מטרה התנהגותית ברורה- מנסים להתמקד- מהי בדיוק החרדה? ממה היא מתעוררת? מה מטרת התהליך? לדוגמה- לילד שמפחד לישון לבד בחדר חשוך, המטרה יכולה להיות שהוא יוכל להישאר בחדר עם אור קטן או עם דלת פתוחה.

2. רישום מלא של כל האלמנטים המאיימים הקשורים בחרדה שנבחרה- האם מפחיד כשלבד? כשביחד? כשיש אור/ חושך? בבית/ בחוץ?

3. מדרגים ביחידות של רמת מצוקה- בעזרת מדחום פחדים מ1-10. בניית היררכיה היא כבר משהו אנטי חרדתי. פירוק של משהו אמורפי ומורכב להתנהגויות פשוטות יותר- מנוגדת לחוויה של החרדה ויוצרת בטחון.

 

שלב ב'- הגדרת משימות ויעדים והחשיפה עצמה

1. מתחילים משימות המדורגות ברמת פחד של 4-5- המטרה היא לא לחוות חרדה מלאה וחזקה, אלא לחוות חרדה מתונה, להתרגל לסיטואציה ולחוות הצלחה. אפשר לשחק עם משתנים שונים הנוגעים לחרדה- מרחק ההורה (בפרידה), משך הזמן, גודל הג'וק וגודלו, כדור הרגעה בכיס, להפוך את זה למשהו אתגרי ומהנה.

2. תיעוד ומעקב- יש חשיבות להקפיד על תיעוד של תהליך החשיפות. הדבר בעל חשיבות משום שניתן לעקוב אחרי התקדמות של התהליך. לפני החשיפה חשוב שהילד ידרג כמה הוא חושב שהוא יפחד במשימה, ולאחריה- כמה הוא פחד. המטרה של תהליך זה היא להראות לילד שלעיתים הוא לא מעריך בצורה מדוייקת את רמת החרדה- דבר שעשוי לגרום לו להמנעות.

3. שימוש בכלים קוגניטיביים ופיזיולוגיים- כדי להפחית את רמת החרדה ולתת תחושת שליטה. 

 

עקרונות ודגשים לחשיפה נכונה

• בשליטת הילד- עיקרון חשוב מאוד. הכל צריך להיות מסוכם ותוך משא ומתן.

• הדרגתיות- הכל ניתן לחלוקה.

• חזרתיות- לעשות את החשיפות בצמידות ולא במרווחים גדולים

• ביצוע חשיפה מלאה לחרדה- מניעת התנהגויות בטחון או טריקים מקלים- חשיפה מלאה היא כשמרגישים את כל התחושות הקשות. במהלך החשיפה חשוב שהילד לא יהיה רגוע, אלא יחווה את החוויה. צריך לבדוק אם יש הסחת דעת.

• הגדרות מדוייקות- דיוק של כמה זמן, מה בדיוק עושים, כמה פעמים וכו'. רצוי להסכים על משך וכמות התרגולים יחד עם הילד בתחילת שבוע ולעקוב אחרי זה.