הטכניקות הקוגניטיביות מבוססות על ההנחה שלא הסיטואציה עצמה קובעת מה האנשים ירגישו אלא הדרך בה הם מפרשים אותה.

למעשה, אם חושבים על זה, ההנחה הזו מבחינה בין שלושה שלבים בהווצרות החרדה-

 

1. אירוע.

2. פרשנות.

3. התנהגות או חוויה הנובעת מהפרשנות.

 

הטכניקות הקוגניטיביות להתמודדות עם חרדה מנסות להתמודד עם הפרשנות של האירוע מעורר החרדה.

קיימים שני סוגים של התמודדות עם הפרשנות של האירוע- הראשון מתמקד בתוכן המחשבות והשני מתמקד באופן שבו אנחנו חושבים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בעת חרדה, חשיבתנו מאופיינת במחשבות אוטומטיות הנוטות להיות קטסטרופליות ומיידיות ולהחוות כאמת שלא ניתן לערער עליה. לפיכך, הטכניקות המתמקדות בתוכן המחשבות עוסקות בזיהוי המחשבות האוטומטיות ויצירת מחשבות מתחרות שיהיו מידתיות ומתוכננות יותר.     

שלל הטכניקות מסוג זה מנסות לאתגר את המחשבות האוטומטיות והלא פונקציונאליות על ידי תשאול סוקראטי, עימות עם המציאות, לעיתים על ידי הגזמה והומור.

 

הטכניקות המתמקדות באופן שבו אנחנו חושבים לא עוסקות בתוכן המחשבות אלא בשינוי היחס שלנו כלפי המחשבות. היחס כלפי המחשבות מעוררות החרדה נוטה להיות כזה של ניסיונות הימנעות מהן והרחקה שלהן. מכיוון שאין לנו יכולת מוחלטת לשליטה במחשבות, יחס זה מגביר באופן פרדוקסאלי את המרכזיות של המחשבות האלו, ומעניק להן כוח והשפעה רבים יותר. הטכניקות העוסקות באופן בו אנו חושבים מנסות להגביר את המוכנות שלנו לקבל את המחשבות האלו, ולאפשר להן להיות נוכחות ללא ניסיונות להרחקתן.

 

בטבלה למטה מרוכזים הכלים הקוגניטיביים העיקריים בשפה ברורה שיכולה להיות מובנת גם לילדים.