דיכאון הוא אחת הבעיות הפסיכולוגיות הנפוצות ביותר. הוא גורם למצוקה ולירידה בתפקוד, ובמקרים מסויימים אף עלול להוביל לאובדנות. דיכאון עשוי ללבוש צורות שונות- מתסמינים קלים כמו דכדוך, חוסר הנאה, ותחושת חוסר טעם, ועד תסמינים חמורים כמו חוסר חשק לאכול, או אכילת יתר, הפרעות קשות בשינה, תחושות אשמה וחוסר אנרגיה, שתייה מרובה של אלכוהול/ סמים וייאוש עמוק מעצם החיים. במקרים רבים, הדיכאון מלווה גם בירידה בתפקוד בעבודה, בתפקוד האקדמי וביחסים החברתיים. 

הדיכאון יכול להופיע כבעיה אקוטית המופיעה לעיתים בעקבות משבר חיים כמו אובדן של אדם אהוב, שינויים במצב המשפחתי, אובדן עבודה ועוד. לעיתים, מופיע דיכאון בצורה פתאומית גם לאחר אירוע הנתפס על פי רוב כחיובי כמו יום הולדת, חתונה, הולדת ילד וכו'. במקרים כאלה, האדם יכול לחוות בדידות וניכור מסביבתו הנובעים מהתחושה שהוא מתקשה להסביר את רגשותיו ושאין מישהו שיכול להבין אותו.

דיכאון יכול גם להופיע כבעיה כרונית המלווה את האדם בצורה מתמשכת לאורך חייו. במקרים כאלה, האדם עלול לתפוס את חייו כשליליים ומכאיבים, ולחוות חוסר טעם ודכדוך באופן כמעט מתמיד. דבר זה מוביל לסיכון גבוה יותר לאפיזודות דיכאוניות עמוקות יותר העלול להיות אף מסוכנות.

 

הטיפול בדיכאון מתמקד בשני תחומים- הפסיכיאטרי והפסיכולוגי. כאשר ידוע ששילוב בין השניים מסייע בצורה טובה ביותר.

הטיפול הפסיכיאטרי (תרופתי) מוכר כבר כמה עשרות שנים והוא מבוסס היטב. הטיפול הנפוץ ביותר כיום מתבסס על תרופות מסוג SSRI. הוא עשוי להפחית את הסימפטומים הדיכאוניים , ונמשך על פי רוב כמה חודשים לאחר ההטבה במצבו של המטופל על מנת למנוע נסיגה (relapse).

הטיפול הפסיכולוגי בדיכאון מחולק לשני סוגים עיקריים שנמצאו במחקר ביעילים- הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי והטיפול הפסיכודינאמי.

הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מבוסס על ההנחה שדפוסי חשיבה והתנהגות בלתי מסתגלים תורמים לדיכאון, ושניסיון לשנותם יכול להוביל לשיפור במצב המטופל. דפוסי החשיבה הבלתי מסתגלים נוטים להיות קשורים לסכמות ואמונות שליליות ביחס לעצמי הכוללות נושאי אובדן, פגימות, דחיה בין אישית ותחושת חוסר ערך. האמונות האלו מופעלות על ידי אירועי חיים שליליים ויוצרות מחשבות שליליות אוטומטיות ספציפיות לאירוע לגבי העצמי, העולם והעתיד. כך, הסובלים מדיכאון רואים עצמם כחסרי ערך, לא מוערכים ולא אהובים; את סביבתם כמכשילה וכמציבה אתגרים שלא יוכלו להתמודד עימם; ואת עתידם כחסר תקווה. טיפול קוגנטיבי מנסה לזהות את המחשבות האוטומטיות האלו, ואת הסכמות שאליהן הן קשורות, ולנסות לאתגר אותן במטרה לשנותן.

 החלק ההתנהגותי של הטיפול הקוגנטיבי התנהגותי מתבסס על שינוי ההתנהגות הקשורה לדיכאון בצורה יזומה. לעיתים קרובות , שגרה של אנשים הסובלים מדיכאון מאופיינת על ידי חוסר פעילות והימנעות. בטיפול נעשה שימוש בכלים כמו קביעת לוח זמנים התנהגותי והפעלה התנהגותית במטרה לשנות דפוסים אלה.

 

הטיפול הפסיכודינאמי מביא לשינוי ביחס לדיכאון באמצעות חוויה ותובנה. הטיפול מתבסס על ההנחה שהדיכאון נובע מגורמי עומק בעולמו הפנימי הקשורים לאישיותו של המטופל. גורמי העומק האלו עלולים להביא את המטופל לדפוסי בין אישיים לא אדפטיביים ולחוויות שליליות ביחס לעצמו ולסביבתו. מטרת הטיפול היא לגרום לשינוי בעזרת תובנה לגורמי העומק הפנימיים, ולדפוסים הבין אישיים השליליים.

בטיפול נעשה שימוש בהקשבה אמפטית למטופל, תוך ניסיון רגיש להבין ולהצטרף אליו בחוויתו, ולהפנות את תשומת ליבו לחלקים בתיאורו ובחוויה הבין אישית בחדר שיכולים לעזור לו להבין טוב יותר את המניעים הרגשיים לפעולותיו ולחוויתו.

 

לעיתים קרובות, בוחר המטפל לשלב בטיפולו אלמנטים משתי הגישות הטיפוליות על מנת להביא לסייע בצורה אפקטיבית יותר למטופל.