הסמכות של פעם
חיים עומר בספרו הסמכות החדשה" מתאר את ה"סמכות של פעם" כמבוססת על דיסטנס, ענישה, שליטה בהתנהגות הילד ותגובה מיידית. תפיסת הסמכות הזו הייתה היררכית- דמות הסמכות כמו ניצבה בראש פירמידה והייתה אמורה לשלוט בכפופים לה בכוחות עצמה. 
תפיסה זו של סמכות, והדגש שהיא שמה על הכפפת רצונו וצרכיו של הילד לאלו של בעל הסמכות יוצרת מתח מובנה בין חינוך מוכוון סמכות לבין רגישות לצרכיו ורצונותיו של הילד. בשנים האחרונות "הסמכות של פעם" החלה להיתפס כלא מקובלת מבחינה חינוכית, והורה שדגל בה, זכה לתמיכה הולכת ופוחתת מהסביבה, ואף לגינויה.
תפיסת הסמכות הישנה קשרה בין היכולת לשלוט בהתנהגותו של הילד לבין הצלחת ההורה או המורה כבעל סמכות. דבר זה מחליש את יכולתו של ההורה לתפקד כבעל סמכות אחראי ומתון, מכיוון שכל התנהגות של הילד המפרה את הכללים מחייבת תגובה מיידית, אחרת בעל הסמכות יסתכן באובדן שליטה והתערערות של סמכותו. בנוסף, התפיסה הפירמידית של הסמכות מבודדת את בעל הסמכות מהסתייעות באחרים מפני שכל בקשת עזרה תחשוף את חוסר היכולת שלו כביכול.
סיבות אלה ואחרות, תרמו לכך שהיכולת לתפקד בצורה סמכותית נפגעה מאוד. הורים ואנשי חינוך מתמודדים, אפוא, עם אתגר לא פשוט המצריך ניסוח מחודש של תפיסת הסמכות והכלים העומדים לרשותו של בעל הסמכות.  

 

הסמכות החדשה
עומר מציג מודל חדש לסמכות הורית הנשענת על ארבעה מרכיבים- מבנה ברור של נהגים וכללים, נוכחות הורית, שליטה עצמית והתמדה, וייצוב עצמי דרך רשת תמיכה.

מבנה נוצר כאשר ההורה מגדיר כללים ונהגים קבועים שמסדירים את החיים המשפחתיים המשותפים. בניגוד להורות הסמכותנית "של פעם" המבנה והחוקים של ההורות הסמכותית מקדמים ביטחון ויציבות בחיי המשפחה, ולא נועדו לשמר היררכיה ושליטה.

הנוכחות ההורית מתבטאת בקשר מתמיד של ההורה עם הילד המאפשר לו להתערב כדי להגן על הילד או להגיב להתנהגות מסוכנת או הרסנית. הצורה בה ההורה נוכח משתנה לאורך השנים- מזמינות פיזית ומנטאלית רבה כשהילד צעיר, לעניין במעשיו והשגחה ממרחק המאפשרים מרחב אוטונומי לילד המתבגר.

סמכות ההורים נשענת על שליטתם העצמית ולא על שליטתם בהתנהגות הילד. ההתמודדות עם הילד מומשגת כהתמודדות ארוכת טווח, שבה ההורה מונחה על ידי  מטרות חינוכיות רחבות ולא פועל בניסיון להגיע להישגים מיידים. הציות של הילד אינו תנאי לסמכותו של ההורה, דבר המאפשר להורה שלא להגיב באופן מידי להתנהגות הילד. 

מרכיב רשת התמיכה החברתית עניין אותי באופן מיוחד ובו עסקה עבודת הM.A שלי. בניגוד לתפיסת הפרימידה לפיה ההורה הוא בעל הסמכות היחיד שעל פיו ישק דבר, הסמכות החדשה של ההורה נסמכת על רשת חברתית תומכת המורכבת מבן/בת הזוג , המשפחה המורחבת, חברים, ומוסדות חינוך וטיפול. בקשת תמיכה שוב אינה נתפסת כגילוי של חולשה, אלא כדרך לייצב את ההורה או המחנך.    

​

טיפים פרקטיים לסמכות הורית

להכות בברזל כשהוא קר. להגיב להתנהגות הילד בזמן ובאופן שההורה בוחר.
לעיקרון זה שתי נגזרות-
1. לא לפעול מתוך כעס בענישה או בהצהרות אלא פשוט לומר לילד שלמעשיו יהיו השלכות ושאנחנו נגיב אחרי שנחשוב על תגובתנו. בכך אנחנו שוברים את מעגל ההסלמה, מייצבים את עצמנו וקל לנו יותר לשלוט במעשינו.
2. לעבד ולפתור בעיות התנהגות וקונפליקטים דווקא כאשר ההורים והילד אינם בעימות. הורים רבים נמנעים משיח על קונפליקטים כאשר העניינים רגועים כדי לא "לחמם" את המצב, אבל בכך נמנעת הזדמנות לחשוב ולהתמודד עימם בצורה פוריה ורגועה.  

מטרות חינוכיות ארוכות טווח. אחד היתרונות המשמעותיים שיש להורים ולאנשי חינוך הוא היכולת לתכנן ולפעול לטווח ארוך. מצאו רגע שקט, וחשבו יחד- אילו התנהגויות של הילד אנחנו רוצים לשנות, מה חשוב לנו מאוד, ומה יכול לחכות למועד עתידי? בעקבות ההחלטה על מטרות חינוכיות ניתן לבנות תוכנית פעולה במטרה להשיגן.  

עקרון אי ההגררות. שהרוחות מתלהטות, ההורה והילד נשאבים לתהליך של ויכוח מסלים שעלול להגיע לכדי צעקות. הניסיונות להסביר, לשכנע ולהטיף מובילות לא אחת לזלזול של הילד ולתחושת חוסר אונים של ההורה, דבר המחליש אותו. לעיתים קרובות עדיפה שתיקה או חזרה שקטה על משפט שמבהיר את המחויבות שלנו כהורים לכללים ולהתנהגות מסויימת מאשר ללבות את הויכוח. 

נוכחות ואוטונומיה. 
השמירה על נוכחות מותאמת בחיי הילדים היא אתגר לא פשוט. הורים רבים נעים בין תחושת פולשנות בחיי הילדים לבין החוויה שהם מנותקים ולא מודעים לנעשה עימו, קונפליקט אשר נעשה חריף יותר בגיל ההתבגרות. טיפ שימושי הוא להגדיר מרחבי אוטונומיה עבור הילד בהם הוא אחראי על תפקודו תוך שמירה על כללים מוסכמים, כשהוא יודע שתפקוד לקוי יוביל למעורבות גבוהה יותר של ההורים.    

​