בפסיכותרפיה למבוגרים, הדרך הבסיסית שבערתה מבטא המטופל את חיי הרגש שלו היא באמצעות מילים. אולם לילד קשה לבטא את עצמו במילים, במיוחד כשמדובר בביטוי רגשי. נטייתו של הילד היא לבטא את רגשותיו ומתחיו בהתנהגות.

ילדים לומדים את שפת עולם המבוגרים ומשתמשים בה לא פעם בשל ערכה ה"תעמולתי". אבל, לעיתים קרובות, הביטוי המילולי אינו תוצאה ל מודעות עצמית אלא אמצעי לרצות את המבוגר ולהרגיע אותו.

ילדים מפתחים את עולמם הרגשי ומבטאים אותו באופן טבעי דרך המשחק (playing). המשחק מהווה מרחב ביניים בין עולם הפנימי של הילד לבין המציאות החיצונית. הילד יכול להשתמש במשחק כדי להשליך תכנים מעולמו הפנימי, לבטא קונפליקטים ואיזורי מצוקה בנפשו ומעברו, ולהגיב למציאות הבין אישית שנוצרת בטיפול עם המטפל.

הפסיכולוג המטפל בילדים חייב, אפוא, להשתמש במשחק ככלי לדיאלוג רגשי עם הילד. חדרו של המטפל נהפך ל"מגרש משחקים"- מסגרת לא מובנית שיש בה נייר, צבעים, קוביות, משחקי שולחן, בובות וכן הלאה שבה דמויות מתוך עולמו הפנימי של הילד יכולות להתעורר לחיים.