ילדים רבים סובלים מבעיות התנהגות והתפרצויות זעם אשר עלולות להיות מלוות באלימות. 

קשיים אלו קשורים בקשר הדוק לקושי בשליטה עצמית של הילד. הילד המתפרץ מתקשה לווסת את עצמו, לעכב התנהגות אימפולסיבית ולהתבונן על הנעשה בנפשו. הסיבות האפשרויות לקשיים אלו מגוונות ויכולות להיות קשיים נוירולוגיים מולדים שמקשים על הויסות העצמי  של הילד, קושי באינטראקציה עם משפחתו וסביבתו הקרובה, או קושי רגשי אחר ממנו סובל הילד. 

 

הילדים האלו משלמים מחירים לא מעטים על התנהגותם. הילדים האחרים מסביבם שיודעים על הקושי שלהם לשלוט בעצמם עלולים "להפעיל" אותם כרצונם ולגרום להם להתפרץ; הילד מתויג כילד מתפרץ ואלים, נתפס כמעט תמיד כאשם במקרים של אלימות, ונענש לעיתים קרובות; לעיתים קרובות הילד מנודה מחברת הילדים אחרים, והוא נוטה להיות בעל ערך עצמי נמוך.

​

מטרות הטיפול בילדים הסובלים מקושי בשליטה בכעסים הן פיתוח יכולות של הילד לשיח רגשי פנימי, שיפור הויסות שלו את עצמו, שיפור יכולות ההתבוננות שלו ברגשותיו והבנתם, ועבודה מערכתית עם ההורים ובית הספר.

בטיפול נעשה שימוש בטכניקות פיזיולוגיות שמטרתן לשפר את הויסות של הילד ויכולותו להרגע; בטכניקות התנהגותיות שמטרתן לתגמל את הילד על התנהגות מווסתת או על צעדים בכיוון לשיפור בויסות התנהגותו; ובטכניקות קוגניטיביות שמטרתן לפר את השיח הפנימי של ילד, ויכולת הבחירה שלו בין התנהגויות שונות כשהוא כועס.