טיפול בילדים, בני נוער ומבוגרים

קיבוץ אילון

052-5809873

הפרעות שינה


כשליש מהאוכלוסיה ויותר מחצי הקשישים מעל גיל 65 סובלים מהפרעת שינה הפוגעת בתפקוד היום-יומי. הפרעת השינה השכיחה ביותר היא נדודי שינה כרוניים, והיא פוגעת ב-20%-10% מהאוכלוסיה הכללית. נדודי שינה מוגדרים כשינה בלתי מספקת או באיכות נמוכה המתרחשת לפחות שלושה לילות בשבוע והמלווה במצוקה או בירידה בתפקוד במשך היום. נדודי השינה יכולים לבוא לידי ביטוי בקשיי הירדמות,  יקיצה או יקיצות באמצע הלילה המלוות בקושי לחזור ולהירדם, יקיצה מוקדמת(לפני הזריחה) ושינה שטחית שאינה מאפשרת מנוחה.

נדודי שינה הנמשכים כחודש או יותר מוגדרים ככרוניים. תלונות של קושי להירדם ויקיצה באמצע הלילה נמצאו בין התלונות השכיחות ביותר.

יש להבחין בין נדודי שינה ראשוניים, כתופעה בפני עצמה, לנדודי שינה שניוניים, כתוצאה מבעיות, כגון בעיות אנדוקריניות, אי ספיקת לב, כאבים, תופעות לוואי של טיפול תרופתי, צריכת קפה, תה ומשקאות מעוררים אחרים, אלכוהול וסמים. לעתים קרובות קשורים נדודי השינה באי-שקט פסיכומוטורי, במתח נפשי, בחרדה או בדיכאון. כיום מקובל להתייחס לבעיית השינה לא כאל תסמין של הבעיה הנפשית, אלא כאל תחלואה נלווית (קומורבידיות), נמצא שטיפול המכוון ספציפית לבעיית השינה לא רק שיפר בעיה זו, אלא גם הפחית את תסמיני הדיכאון, שיפר את סיכויי ההחלמה והקטין את סיכויי ההישנות של הדיכאון.

לנדודי שינה השלכות משמעותיות ישירות ועקיפות על הבריאות ועל איכות החיים, ובין היתר; עייפות, הפרעות במצב הרוח, בעיות ביחסים הבין-אישיים, ירידה בזיכרון ובריכוז ותפקוד לקוי בעבודה. כמו כן, הודגם קשר בין אינסומניה והתפתחות מחלת לב. לנדודי שינה השלכות כלכליות משמעותיות, הן ישירות, בצריכת משאבי בריאות, תרופות וכדומה, הן עקיפות - אובדן ימי עבודה וריבוי תאונות.

 

הטיפול בהפרעת השינה מתחלק לכמה שלבים.

בשלב הראשון נעשים הערכה ואבחון. ההערכה והאבחון נעשים בעיקר באמצעות כלים סובייקטיביים: אנמנזה (Anamnesis, היזכרות בפרטי המחלה), שימוש ביומן שינה ושאלונים מתוקפים לקביעת איכות השינה. בעת האנמנזה חשוב מאוד לאתר גורמים לאינסומניה משנית: כיצד ובאיזה עיתוי התחילה הפרעת השינה, הרגלי השינה, הרגלי חיים כגון שימוש בקפאין, אלכוהול ותרופות, וכן התייחסות להשפעה על התפקוד במשך היום. מילוי יומן שינה במשך שבעה ימים לפחות יכול לסייע רבות באבחון הפרעת השינה ובתכנון ההתערבות.

השלב השני הוא הטיפול. לשיטה המקובלת והיעילה ביותר לטיפול בנדודי שינה נחשב כיום טיפול קוגניטיבי־ התנהגותי לאינסומניה. בטווח הארוך הוא נמצא יעיל יותר מטיפול תרופתי ויעיל כמו טיפול תרופתי לטווח הקצר (8-4 שבועות). לפי גישה זו, המטופל יכול להיות בעל נטייה לנדודי שינה, לחוות מאורע חיים מזרז אשר גורם אצלו לתגובה של נדודי שינה חריפים ולהמשיך לסבול מנדודי שינה כרוניים עקב גורמים התנהגותיים וקוגניטיביים משמרים.

הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי בנדודי שינה (CBT-I) משלב כמה שיטות המתייחסות להתנהגויות ולמחשבות התורמות להתפתחות נדודי שינה כרונית, ללא קשר לגורם האטיולוגי הראשוני להפרעה. הטיפול הוא קצר (8-6 פגישות) ובמהלכו ננקטת מלבד הטיפול הקוגניטיבי לפחות שיטה התנהגותית אחת. השילוב הנפוץ והמוכח כיעיל הוא של הגבלת שינה (Sleep Restriction) והתניה מחדש (Stimulus-Control Therapy). כמו כן ניתן לשלב הרפיה וחינוך ל״היגיינת שינה". חינוך להיגיינת שינה כולל הדרכה לכמה כללים ועקרונות לשיפור השינה' והוא שונה מטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בנדודי שינה בכך שאינו כולל התערבות טיפולית.