חרדה וניהול לחצים

הטיפול ההתנהגותי- קוגניטיבי מתמודד עם החרדה בכל המישורים-

 

במישור הגופני- נלמדות טכניקות שונות כדי לשלוט במידה מסויימת ברמת העוררות הגופני הנלוות לחרדה. טכניקות אלו עוזרות לילד לקבל תחושת שליטה בתגובותיו הגופניות. תחשות שליטה שעשוייה לעזור מאוד בהתמודדות עם החרדה גם במישורים האחרים.

 

במישור המחשבתי- קוגניטיבי- נלמדות טכניקות שונות להתמודד עם המחשבות השליליות. אחת הטכניקות הנפוצות היא ליצור שורה של מחשבות מתחרות למחשבות השליליות- כגון- "המצב לא נעים, אבל נסבל", "לא מתים מזה", "יש לי תוכנית איך להתמודד", "החרדה עולה ואחר כך יורדת" וכו'. המחשבות המתחרות אינן מבטלות את המחשבות המפחידות אבל יוצרות מרחבי חופש אשר יכולות לאפשר תגובות אחרות זולת מנוסה והימנעות, והן מאפשרות למטופל להשאר במצבים מאיימים ולהתמודד איתם. המטופל גם לומד לאמץ עמדה מתבוננת כלפי המחשבות המאיימות ובכך ליצור מרחק רגשי מהן, אשר מאפשר לו להתמודד איתן.

 

במישור ההתנהגותי- בהפרעות חרדה נוצר מעגל המזין את עצמו בשל תגובות ההימנעות- מי שנמנע אינו יכול להתרגל למצב המאיים כיוון שהוא נמנע ממנו, מצב היוצר "ניפוח" של הפחד מהמצב בעיני הסובל מחרדה. בחלק ההתנהגותי של הטיפול נעשה מיפוי של הסיטואציות המפחידות מהן נמנע המטופל, תוך יצירת היררכיה של המצבים המאיימים לפי עוצמת החרדה הצפוייה בהם. לאחר מכן, נעשית חשיפה הדרגתית למצבים המאיימים האלו. לאט לאט, מוחו של המטופל מתרגל למצבים המאיימים כאשר הוא קולט שהמצבים המפחידים אינם מסוכנים, תהליך אשר קרוי הביטואציה. כך, בהדרגה, המטופל נפגש עם המצב המאיים ולומד להתרגל אליו.

הטיפול הקוניטיבי - התנהגותי (CBT) נמצא במחקרים שונים כטיפול היעיל ביותר בהתמודדות עם הפרעות חרדה.

 

החרדה באה לידי ביטוי בכמה מישורים- במישור הגופני, במישור המחשבתי (קוגניטיבי), ובמישור ההתנהגותי.

במישור הגופני החוויה תהיה בדרך כלל של רעידות, עליה במתח השרירים, תחושת חום במרכז הגוף, הזעה וקור בגפיים, ונשימה קצרה ושטוחה.

במישור ההתנהגותי החרדה באה לידי ביטוי בהימנעות ממצבים שנתפסים כמעוררי חרדה.

במישור המחשבתי- קוגניטיבי החרדה באה לידי ביטוי במחשבות שליליות אשר חוזרות כמו "תקליט שבור" במוחו של הילד. מחשבות כאלו עשויות להיות- "זה הסוף שלי", "אין לי סיכוי", "אני חייב לברוח", "אני הולך להשתגע".

 

בדרך כלל יש קשר בין התחושות הגופניות, למחשבות ולהתנהגות. רעיון זה בא לידי ביטוי בתרשים הבא.

חלקם של ההורים בטיפול CBT

יש הבדל מהותי בין בעיות החרדה של מבוגרים לאלו של ילדים. אצל הילדים הבעיה כוללת לא רק את הילד עצמו, אלא גם את הוריו. ההורים הם הסביבה טבעית, העוטפת את בעיית החרדה ומגדירה את תנאי קיומה. ילד החש חרדה אינו מהווה יחידה עצמאית, והוא נדחף לחיק הוריו ודורש הגנה והקלה. תגובת ההורים נקשרת מעצם קיומה, בחרדת הילד. ההורים הם דמויות המפתח, שיכולות להקל על בעיית החרדה, לסייע להתמודדות מוצלחת עם תקופות מעבר בחיי הילד או להתגברות על משברים. אולם, ההורים יכולים לתרום בלי משים להמשך קיומה של החרדה, להחרפתה או אף להנצחתה.

בעיית החרדה של הילד היא, אם כן, בעייה כפולה. תגובת ההורים איננה תוספת זרה לבעיה, אלא חלק ממנה, עד כי יקשה עלינו להבין את בעיית החרדה ולטפל בה מבלי להבין את תגובת ההורים ולשפר אותה. בעיית החרדה של הילד היא בעייה המתקיימת תמיד בזיקה להוריו.

בשל כך, ההורים לילד החרד יהיו חלק בלתי נפרד מהטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי שיעבור הילד. המטפל יפגש איתם כחלק מהטיפול בילד, כדי לעזור להם להבין את מקומם בחרדתו של הילד תוך זיהוי תרומות אפשריות שלהם לחרדתו ויסייע להם להביא לפתרונה על ידי מחשבה על דפוסי התנהגות אשר יסייעו לילד להתמודד עם החרדה.   

טיפול בילדים, בני נוער ומבוגרים

קיבוץ אילון

052-5809873